הפרח בגני

ריבוי מקרי עקיצות של טפילים מסוג לישמניה המועברים באמצעות עקיצה של זבוב החול, מוסיפים לחיינו העמוסים גם ככה, דאגה רבה. שושנת יריחו היא נגע עורי גדול וכואב. כיום, בהיעדר מניעה יעילה של לישמניאזיס עיקר המשאבים מופנים לטיפול במי שנפגעו מהטפיל ובחיסול הטפיל. איך תוכלו להגן על ילדכם ועל עצמכם?

איך נדבקים?

לישמניאזיס היא קבוצת מחלות הנגרמת על ידי טפיל מסוג לישמניה. נקבת זבוב החול מעבירה אותו לאדם (או לבעלי חיים) באמצעות מציצת דם והוא מתרבה בתאי מערכת החיסון, למשל באלו של העור. מוקדי התחלואה העיקריים של לישמניאזיס של העור הם בנגב המערבי, בהר הנגב, בערבה, בבקעת הירדן, בבקעת בית שאן, בסובב כנרת ובאזור ירושלים. בעקבות הרחבות בנייה חדרו בני אדם לאזורים אלו, שבהם נוכחות גבוהה יותר של זבובי חול ובעלי חיים נגועים בטפיל.

גורמים אפשריים להתפשטות הגיאוגרפית של הטפיל הם בעיקר תנועתם של בעלי החיים הנושאים את הטפיל וכן שינויי אקלים – בייחוד עלייה בטמפרטורות וזיהום אוויר – שמשפיעים על תפוצת זבובי החול.

סיכון ממוקד

נקבת זבוב החול פעילה בעיקר בחודשי הקיץ, בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב והלילה. עקיצתה לרוב אינה מורגשת ולכן החולים לא זוכרים אותה. לאחר שהיא מחדירה את הטפיל לגוף, הוא מתרבה בתאי מערכת החיסון וגורם להרס שלהם במשך כמה חודשים. לכן עובר זמן מהרגע שבו הוא חודר לגוף ועד להופעת הנגעים העוריים – מה שמעכב את האבחון והטיפול. קיימות מספר אפשרויות טיפול, בהתאמה לחומרת המצב, למשל, צריבתם והקפאתם של הנגעים בחנקן נוזלי, מריחתם במשחות אנטיביוטיות או הזרקת תרופות ישירות אליהם.

ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור מטעם חברת אס.סי ג'ונסון, המייבאת ומשווקת בישראל את המותג הבינלאומי אוטן להגנה מיתושים מסבירה: "שושנת יריחו היא מחלת עור שבאה לידי ביטוי בנגע בודד או בכמה נגעים בעור. גודלו של כל נגע הוא כמה סנטימטרים, ויש לו מראה אופייני כשל פרח, ומכאן שמו "שושנת יריחו". אם הנגע מטופל כראוי הוא חולף בתוך כמה שבועות, ואם אינו מטופל הוא עלול לחלוף רק לאחר כמה חודשים. אם הנגע אינו מטופל, הוא גם עלול להפוך לכיב ולהכאיב, ואז גם קיים הסיכון שתישאר צלקת.

טפיל בשם לישמניה המועבר באמצעות עקיצה של זבוב החול הוא הגורם למחלה. מאחר שיש כמה סוגים של טפילי לישמניה, יכולות להופיע צורות שונות של נגעי עור. בעלי חיים – ובעיקר שפני סלע, נברני שדה וגרבילים הם מאחסנים טבעיים של טפיל הלישמניה. הטפיל מתפתח בהם אך אינו פוגע בהם. כשזבוב החול עוקץ את בעלי החיים האלה עוברים אליו הטפילים (גם כן בלי לפגוע בו), וכשהוא עוקץ בני אדם, עוברים הטפילים לנעקצים ומחוללים את המחלה.

בהתחלה הנגעים נראים כמו עקיצה רגילה. אולם עקיצות רגילות לרוב חולפות תוך מספר ימים ואילו בשושנת יריחו הנגע גדל ובהמשך בד"כ נפתח ונראה כמו הר געש. יש מספר סוגים של שושנת יריחו. לרוב הזנים הנפוצים בארץ באים לידי ביטוי בנגעים עוריים בלבד והבעיה העיקרית בהם זה שלאחר הריפוי עלולה להישאר צלקת לא יפה ולכן חשוב לאבחן ולטפל בייחוד אם הנגע באזור חשוף. בכל מקרה של חשד יש להתייעץ עם רופא עור.

כך תתגוננו

איך להגן על העור מפני עקיצות של זבוב הנחל וחרקים אחרים:

יש לכסות את העור במידת האפשר בייחוד באזורים בעייתיים עם שכיחות יתר לישמניה.

יש לאמץ הרגלים של שימוש קבוע ותכוף בחומרים דוחי חרקים כמו אוטן פמילי קייר סטיק, אוטן תרסיס דוחה קרציות, יתושים ומיני חרקים שונים, אוטן ג'וניור לילדים ועוד.

מומלץ להתקין רשתות על גבי החלונות ולהשתמש במאווררים שיקשו על המעופפים לעקוץ.

לגבי לישמניה – מכיוון שיש מכרסמים אשר משמשים כמאגר טבעי של הטפיל מומלץ לבצע טיפול להדברת מכרסמים באיזורים עם פוטנציאל בעייתי על מנת להפחית סיכוי לחשיפה לטפיל.